בהרצאה זו בכוונתי לבחון את סיפורי המסע של ורן מנקודת מבט עכשווית, תוך שימוש במסגרות הידע – המחקר והתיאוריה – המשמשות במחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי של התיירות המודרנית והפוסט-מודרנית. מאז חיבורו המשמעותי של Dean MacCannell (1976) על התייר המוזרני, מהווה חקר התיירות תחום מרתק, הנושא בחובו שאלות חברתיות ותרבותיות עכשוויות כבדות משקל ורחבות היקף. התייר, טוען מקאנל, הנו המטפורה או הסמל של בה"א הידיעה של התקופה המודרנית, בכך שבחפשו אחר חוויות משמעותיות ו"אמיתיות" (authentic) הוא מגיב כלפי תנאי מודרני יסודי: ניכור חברתי וקיומי. אולם מעצם העובדה כי התפתחותה המרשימה של תיירות-ההמון (mass-tourism) המודרנית לאחר מלחה"ע ה-II מהווה תגובה למודניות, היא מהווה שלב של התפתחות של מודרניות מאוחרת (late modernity) או של פוסט מודרניות. אכן, מבנה התשתית המוסדית הבינלאומית והטרנס-לאומית של התיירות המודרנית מבטא מונופול על צריכה של סמלים, ועל האפשרות לגבש, ליצור, ולבטא בעזרתם זהויות וסיפורים אישיים וקבוצתיים. כך שבחפשו אחר משמעות, חוויה, אומנות ואמת, מוצא עצמו התייר ה(פוסט)מודרני בסבכיה של רשת מורכבת – ממוסדת ומוסחרת במיוחד – המפיקה והמנפיקה חוויות. כתביו של ורן ביטאו בעוצמה את האפשרויות הטמונות בטכנולוגיה המתפתחת של התחבורה, באשר ליצירה של סיפור מסע בעל מימד סימבולי, ובו גיבור הזוכה בזהותו המוערכת אגב השתתפות במסעות ובהרפתקאות. המסע באמצעות כלי תחבורה מיכניים המעביר את הגיבור הרחק אל מעבר למסגרות החיים המערביים היומיומיים—אותו כה היטיב ורן לבטא—מצוי ביסוד תורת המשמעות התיירותית בהווה. כפי שכתב תיאורטיקן הספרות הרוסי מיכאל בחטין, לאורו של ורן רואה-חווה התייר המודרני את העולם כ"spatial contiguity of differences and contrasts" (Bakhtin, 1986, p.11). בסיפוריו של התייר המודרני נעשה שימוש בהבדלים הנצפים בעת המסע כיסודות לדרמה המכוננת גיבור בעל זהות והון תרבותי.
Bakhtin, M. M. (1986). Speech Genres and Other Late Essays (V. W. McGee, Trans.). Austin: University of Texas Press. MacCannell, D. (1976). The Tourist: A New Theory of the Leisure Class . New York: Schocken Books.